ע"א 181/78

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על מזונות מעיזבון אביו המנוח של מערער יליד 1969. השיקול המרכזי הוא האם עומדת למערערת זכות לתבוע מזונות מעיזבון אביה והשיעור שבו יש לשלמם. פסק דינו של בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי כי למערער אין זכות למזונות מהעיזבון, למעט תקופה קצובה. בית המשפט העליון פירש את החוקים הרלוונטיים – חוק הירושה, התשכ"ה-1965, והחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 – כך שעל בית המשפט לשקול שורה של נתונים עובדתיים המפורטים בחוק, לרבות שווי העיזבון, הכנסתו של התובע ממקורות אחרים והמזונות המשתלמים על ידי אחרים, לצורך קביעת קיומם ושיעורם של מזונות מן העיזבון. בית המשפט הדגיש כי כוונת המחוקק מאחורי חוקים אלה הייתה להבטיח שבית המשפט ישקול את כל הגורמים הללו אך לא יקבע קשר ישיר בינם לבין ההחלטה הסופית. בית המשפט העליון מצא כי מסקנותיו של בית המשפט המחוזי היו סבירות וכי חלקה של המערערת בעיזבון, יחד עם מקורות הכנסה אחרים, הספיק למזונותיה. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי המערערת זכאית לתבוע מזונות לתקופה מסוימת עד שתקבל את חלקה המלא בעיזבון. פסק דין זה קיבל חלקית את הערעור, אישר את שיעור המזונות שנקבע בעת גירושי ההורים אך הצמיד אותו למדד יוקר המחיה, וציין את התקופה בה היה זכאי המערער לתשלומים אלה. השופט שמגר, יחד עם השופטים ויטקון ואשר, שמע את התיק והסכים עם הכרעת הדין. בנוסף, חויב המשיב בתשלום שכר טרחת עורך דינו של המערער.