ע"א 5892/06

תקציר

בפסק הדין אישר בית המשפט את דחיית הערעור העיקרי ואת דחיית הערעורים שכנגד בשל הפרת חובת תום הלב החוזית על ידי המערער. המערערת ביקשה לאכוף הסכם מכר שני לנכס, בטענה שהסכום הנקוב בהסכם זה מחייב, בניגוד לחוות הדעת של ברבקוב שקבעה תמורה גבוהה יותר. בית משפט קמא דחה את טענת ההגנה של המערערת, בקובעו כי התמורה הרשומה אינה משקפת את ההסכמה האמיתית בין הצדדים, וקבע כי כל טעות סופר היא חסרת חשיבות נוכח חוסר תום הלב של המערערת בערעור על ההסכם המתוקן שהציע המשיב מס' 1. בית המשפט הדגיש כי החוזה מעולם לא היה תקף, שכן תנאי מתלה - אישור משרד הפנים - נותר בלתי ממומש, בעיקר בשל סירובה של המערערת לשלם את מלוא התמורה. ערכאת הערעור תמכה בממצאיו של בית משפט קמא לפיהם המערער ידע, או לכל הפחות היה עליו לדעת, את שווי התמורה בפועל וכי התנהגותו הפרה את חובת תום הלב לפי דיני החוזים, שכן ניסה לאכוף הסכם חרף שידע שיש בו טעויות. על אף שהמערערת ניסתה מאוחר יותר לטעון לתיקון הטעות הפקידותית לפי סעיף 16 לחוק החוזים, היא נדחתה כבלתי קבילה שכן לא הועלתה קודם לכן. זאת ועוד, צודק היה המשיב מס' 1 בכך שלא אישר השלמת תשלומים למשרד, שכן אחרת היה בכך כדי להפר את חובתו כרשות ציבורית. משכך, ההסכם השני בטל, והמערערת הייתה זכאית רק להשבה. הערעור שכנגד בדבר נחיצות המכרז נקבע כמיותר ללא ההקשר של הערעור העיקרי. לבסוף, חויב המערער בהוצאות טרחת עורך דינו של המשיב מס' 1, והערעור והערעור שכנגד נדחו, כאשר השופטים פרוקצ'יה ומלצר הסכימו להחלטה שניתנה על ידי השופטת חיות ביום 19.5.2009.