תפ"ח 47534-09-16

תקציר

הנאשם נטל את חיי אשתו באופן מתוכנן ומתוכנן מראש בעודה ישנה ואף הצטייד בסכין. הוא גם הפגין אכזריות קיצונית בכך שניצל את מעמדו במשפחה וניסה לכפות את מרותו על המנוח. האירוע התרחש בשל מצבו הנפשי של הנאשם, אשר נבע מחשדנותו כלפי אשתו, שעבדה מחוץ לבית, ואמונתו כי היא אינה נאמנה לו, לצד חוסר שביעות רצונו מכך שהיא יוצאת מהבית. הדבר הוביל אותו לדקור אותה ולאחר מכן להוציא את ילדיהם מהבית, תוך שהוא מונע מבני המשפחה להיכנס אליה ולסייע לה. מעשיו של הנאשם גרמו נזק עצום, בעיקר לילדיהם הקטנים של בני הזוג שהיו עדים למחזה המחריד, וכן פגעו קשות בקדושת חיי אדם, ערך חברתי עליון. למרות עונש מאסר העולם החובה על רצח, סעיף 300א לחוק העונשין מאפשר שיקול דעת בגזר הדין אם העבירה בוצעה בשל הפרעה נפשית חמורה המגבילה באופן משמעותי את יכולתו של הנאשם להבין את מעשיו או לשלוט בעצמו, אם כי לא עד כדי אי שפיות. נסיבותיו של מקרה זה, הערך הנפגע ומדיניות הענישה הרווחת מצביעים על כך שהעונש ההולם נע בין שבע עשרה לעשרים ושלוש שנות מאסר. השופטים לקחו בחשבון גם את קיומה של הרשעה קודמת בגין אלימות כלפי אשתו הקודמת של הנאשם. בסופו של דבר הם גזרו על הנאשם תשע עשרה שנות מאסר, יחד עם עונשים אחרים, מתוך אמונה שזה קרוב לגבול העליון של מה שמקובל על סמך הראיות והנסיבות. עוד קבעו השופטים כי יש לכבד את הסדר הטיעון שהושג בין הנאשם למדינה שכן הוא סביר בנסיבות העניין. לנאשם יש זכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.