תא"מ 36096-01-14

תקציר

המחלוקת העיקרית במקרה זה נסובה סביב השאלה האם הנתבעת קיבלה פיצוי כפול בגין אותו נזק משתי חברות ביטוח נפרדות – התובעת ואיילון ביטוח. התביעה הוגשה על ידי התובעת, המבקשת להשיב את הכספים ששולמו לנתבעת, בטענה כי מדובר בכפל תשלום בגין אותו נזק שנגרם באירוע ביטוחי. בית המשפט בחן את סוגיית השיהוי בהגשת התביעה, ומצא כי התביעה, שהוגשה למעלה משש שנים לאחר התביעה הראשונית, מצויה בגדר תקופת ההתיישנות ואינה מצדיקה דחייה בעילות אלה. בסוגיה המהותית של כפל פיצויים, סקר בית המשפט את חוות דעתם של שלושה שמאים שונים אשר העריכו את הנזק שנגרם לנתבע. השאלה המרכזית הייתה האם התשלומים ששילמו התובעת ואיילון ביטוח היוו כפל תשלומים עבור תכולת החנות והוצאות אחזקתה, כנטען על ידי התובעת. לאחר ששקל את חומר הראיות, לרבות הסכם הפשרה בין הנתבעת לבין איילון ביטוח, מצא בית המשפט כי עדותו של הנתבע אמינה. נקבע כי התשלום ששילמה של התובעת לנתבעת היה תשלום משלים לפיצוי שקיבלה מאיילון ביטוח. בית המשפט חישב את פיצוי היתר המדויק שקיבלה הנתבעת מהתובעת, שהסתכם בסך 7,539 ₪. בסופו של דבר פסק השופט לטובת התובע והורה לנתבעת להשיב לתובע סך של 10,564 ₪, שכללו את פיצויי היתר, הריבית וההוצאות. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.