ת"א 33205-11-19

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט האם ניתן למסור מסמכים מסוימים למומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט במסגרת תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת נסבה סביב טיבם של המסמכים, ובפרט האם הם מהווים "דעות" פסולות או רישומים קבילים של טיפול רפואי. התובע טען כי המסמכים המדוברים נחוצים כדי להעביר את ההיסטוריה הרפואית של התובע ואת הטיפול בו למומחים. מנגד, הנתבע סבר כי אין להתיר מסמכים אלה, שכן הם כוללים הערכות ועשויים להשפיע על שיקול דעתם העצמאי של המומחים. לאחר עיון במסמכים, הגיע בית המשפט למסקנה כי חלקם – נ/53, נ/55, נ/59, נ/62 ונ/65 – היו צורות תיעוד מקובלות, שכן הם לא חרגו באופן משמעותי ממטרת הטיפול והוכנו על ידי גופים בלתי תלויים. מסמכים אלה העבירו מידע על מצבו של התובע שיסייע למומחה שמונה על ידי בית המשפט לגבש חוות דעת מקיפה ומקצועית. עם זאת, מסמך אחד, נ/75, שהוכן על ידי פרופ' בלה גרוס, הוגדר כחוות דעת פסולה, ובית המשפט קבע כי אין להציגו בפני המומחים. בית המשפט הדגיש את הצורך בגישה ליברלית כאשר מדובר במסמכים הקשורים לפסיכיאטריה, כדי להבטיח שלמומחה תהיה גישה למידע רלוונטי. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪.