בג"צ 441/86

תקציר

העותר, מו"ל ספרים, ביקש להעריך את הכנסותיו כחברה תעשייתית מכוח החוק לעידוד התעשייה (מסים), המעניק הטבות מס למפעלי תעשייה, מונח שהחוק מגדיר כחברה תעשייתית שעיקר פעילותה הוא פעילות ייצור. התיק נסב סביב השאלה האם הוצאת ספרים מהווה "מפעל תעשייתי". ועדת הערר, שהוקמה כדי לפסוק בשאלות אלה, נתנה תשובות סותרות לשאלה זו במקרים קודמים, כאשר פסק דין אחד בעד ([111/75], בהתבסס על ההשפעה המצטברת של שלבים שונים של הפקת ספרים) ואחד נגד ([180/84], בהתבסס על מבחן "מוחשי" בלעדי, הבוחן כל שלב לגופו). העותר טען כי פסק הדין האחרון אינו נכון וכי על בית המשפט להתערב כדי לתקן טעות משפטית זו. בג"ץ הסכים להתערב בשל קיומן של שתי החלטות סותרות של אותו בית משפט, ופסק לטובת העותר. פסק הדין קבע כי המבחן "המוחשי" הוא מבחן טוב, אך לא מבחן בלעדי, וכי יש להתחשב גם בקריטריונים אחרים כגון מספר ואופי שלבי הייצור, המכונות בהן נעשה שימוש והיקף הפעילות. התמונה הכוללת של הוצאת ספרים, קבע בית המשפט, מהווה פעילות ייצורית, ולכן יש להכיר בהוצאות ספרים כמו העותרת כמפעלי תעשייה. בית המשפט הדגיש גם את חוסר הכדאיות של חקיקה שיפוטית הקובעת עיקרון או הגדרה מוחלטים ולאחר מכן מיישמת אותם באופן מכני על כל המקרים. במקום זאת, על השופטים להתקדם ממקרה פרטני אחד למשנהו, התפתחות אורגנית שתוביל לגיבוש פתרונות כלליים יותר. המשיבים חויבו לשלם את הוצאותיו ושכר טרחתו של העותר.