ת"א 1934-09-20

תקציר

התובע, שהיה מעורב בשתי תאונות דרכים נפרדות בהפרש של שלוש שנים, תובע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התאונות גרמו לפגיעות צליפת שוט וגרמו לתובע לסבול מתסמונת פיברומיאלגיה. בית המשפט פוסק לטובת התובעת ופוסק לה פיצויים משני הנתבעים - הנהגים האחראים לשתי התאונות - בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, עזרה לזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. סך הפיצויים שנפסקו נגד הנתבע הראשון עומד על 382,100 ₪ וכנגד הנתבע השני 381,223 ₪. בית המשפט קובע כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונות היא בשיעור של 21.25%, המתחלק שווה בשווה בין שתי התאונות. זה כולל נכות אורתופדית של 10% ונכות ראומטולוגית של 12.5%. הנכות התפקודית נקבעה על 20%, כאשר מחציתה מיוחסת לכל תאונה. השופטת דוחה את טענות הנתבעים לניכוי הנכות שנגרמה בתאונות, וקובעת כי הן בלתי סבירות ומנוגדות לתכלית חוק הפיצויים. השופט גם פוסק שכר טרחת עורך דין והוצאות מומחה שיתחלקו שווה בשווה בין הנתבעים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים וזכות הערעור שמורה.