ת"א 16863-03-19

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הבעלות על חלקת קרקע המכונה חלקה 53, המחולקת לשתי יחידות דיור. התובעת, שבבעלותה מחצית מהחלקה, טוענת כי הנתבעים, בעלי המחצית השנייה, הציגו מצג שווא לגבי גבולות הנכס ובכך הפרו את הסכם המכר. עם זאת, השופט לא מצא טעם בטענות התובע. פסק הדין דוחה את טענת התובעת ומדגיש כי ההסכמות החוזיות בין הצדדים היו ברורות לגבי חלוקת הקרקע בהתאם להיתר הבנייה, שהיה נגיש לשני הצדדים טרם החתימה. היתר הבנייה, המסמכים הנלווים לו, והרישום שלאחר מכן של זכות הקלה, הגדירו בבירור את השטח שבמחלוקת כשטח משותף. כמו כן, השופטת ציינה כי טענות התובעת בדבר מצג שווא והטעיה בנוגע לבעלות על הקרקע לא הוכחו. תחת זאת, הראיות הצביעו על כך שהתובע היה מודע או היה עליו להיות מודע לחלוקת הקרקע בפועל בשל הרישום הציבורי של היתר הבנייה. בעקבות זאת פסק השופט לטובת הנתבעים, והורה לתובע לשלם להם הוצאות בסך 5,000 שקל ושכר דירה בסך 30 אלף שקל. החלטה זו התקבלה על בסיס חוק המקרקעין, הקובע כי הבעלות במקרקעין משתרעת לאורך כל העומק מתחת והגובה מעל פני השטח, ועל ההבחנה בין מצגים גרידא לבין מצגים ההופכים לחלק מחוזה.