ע"א 406/62

תקציר

הערעור בתיק זה עניינו בהסכם הלוואה בין המערער, סלים ששון זילכה, לבין המשיב, נעים יוסף דלומי. המערערת טענה כי ההסכם כרוך בחלוקת רווחים והפסדים, ואילו המשיב תבע את הכסף כהלוואה. השופט פסק לטובת המשיב, דחה את טענות המערער בשל היעדר ראיות מהימנות והטיל את נטל ההוכחה על המערער. בנוסף, המירה השופטת ביום הדין את הדינרים העיראקיים, נשוא ההלוואה, ללירות ישראליות לפי שער החליפין, מה שהביא לסכום גבוה מהסכום המקורי. המערער ערער על החלטה זו, אך בית הדין לערעורים אישר את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר. כמו כן, נדונה תקופת ההתיישנות, מה שמעלה את השאלה האם יש להחיל את הדין העיראקי או הישראלי. החוק הישראלי קובע כי תקופת ההתיישנות רק שוללת את התביעה, אך אינה מבטלת את הזכות עצמה, בניגוד לחוק העיראקי המבטל את הזכות לאחר תקופת ההתיישנות. מאחר שהנאשם לא הביא ראיות מספיקות לדין העיראקי, הוחל הדין הישראלי על תקופת ההתיישנות, שסיווג את הפעולה ככזו המבוססת על העסקה העומדת בבסיסה. בית המשפט התייחס גם לסוגיית השיהוי בתביעה, בקובעו כי הסיכון לתנודות מטבע עקב השיהוי מוטל על המשיב. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והוצאות המשיב הוטלו על המערערת. החלטה זו התקבלה על סמך הראיות והוראות החוק שהוצגו.