עב"ל 24969-07-20

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור על סיווג משיכת הבעלים כהלוואה. פסק הדין מדגיש כי היעדר הסכם הלוואה, יחד עם נסיבות נוספות, מצדיקים את סיווג משיכות הבעלים כהכנסה ולא כהלוואה. נסיבות אלה כוללות היעדר לוח פירעון, עמימות לגבי הביטחונות שניתנו, משיכות תכופות והקושי לקבוע את מלוא פירעון החוב בשל אופיים הסיבובי של חלק מהפיקדונות. בנוסף, הפער המשמעותי בין שכר הבעלים לבין סכום המשיכות הוא גם גורם שנלקח בחשבון. בית המשפט מגיע למסקנה כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי יש לראות בסכום שבמחלוקת הלוואה. החלטה זו מוגבלת לנסיבות המקרה הספציפיות ואינה חלה על הלוואות בעלים באופן כללי. המשיב חויב לשלם הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ למוסד בתוך 30 יום.