ת"א 11203/00

תקציר

התובעת, חברה שסיפקה צורכי משרד, תבעה את לקוחה לשעבר, חברה שסיפקה שירותי משרד, ושניים מבעלי מניותיה - האחד שהחזיק ב-99% מהמניות והשני שהחזיק במניה אחת - לתשלום של 65,220 ₪, שווי המוצרים שסיפקה התובעת לחברה הנתבעת. התובע טען כי יש להטיל על הנתבעים אחריות לחובות החברה משום שבעלי המניות ידעו שהחברה חדלת פירעון אך פעלו בחוסר תום לב, והטעו את התובע. לחילופין, טען התובע כי הנתבעים אחראים אישית לחוב בשל חובו האישי, רשלנותו ומעשי המרמה של הנתבע. הנתבעים טענו כי הם אינם אחראים לחובות החברה, שכן הם לא ערבו אישית לפירעונו, וכל הפעולות שננקטו נעשו במסגרת תפקידם כדירקטורים בחברה. בית המשפט מצא כי התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות להרמת מסך התאגיד, שכן לא הוכח כי הנתבעים פעלו במרמה או ניצלו לרעה את אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. עם זאת, בית המשפט מצא כי בעל המניות הנתבע, שהיה גם דירקטור בחברה, התחייב באופן אישי לפרוע את החוב לתובע. בית המשפט הטיל עליו אחריות אישית לחוב, והפחית את הסכום הנתבע לסך של 18,782.4 ₪, תוך התחשבות באשמתו התורמת של התובע בכך שנתן אמון משתמע בנתבע בשל קרבתם הקרובה, ופסק לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד בעל המניות השני, שהיה בעל תפקיד מינימלי בחברה, נדחתה. הנתבעים חויבו לשלם את הסכום המופחת, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בתוך 30 יום.