רע"א 1408/23

תקציר

בהחלטה בעניין בקשה לסילוק על הסף הנוגעת לענייני בוררות, הדגיש בית המשפט כי רשות ערעור ניתנת רק בנסיבות חריגות הכרוכות בשאלות משפטיות עקרוניות או מונעות עיוות דין חמור. המקרה שלפנינו לא עמד באמות מידה אלה, שכן הוא נסב סביב סוגיה ספציפית הנוגעת לסמכותו של בורר להכריע במניעת חילוט ערבות בנקאית, ולא סביב שאלה עקרונית רחבה. פסקי דין קודמים קבעו כי כאשר תניית בוררות אינה מחריגה במפורש סכסוכים מסוימים, ניתן לפתור עניינים אלה באמצעות בוררות – גם אם הבורר אינו מומחה משפטי, למשל כאשר הבורר הוא מהנדס. בית המשפט ציין כי בוררות שואבת את סמכותה מהסכמה הדדית של הצדדים המעורבים, שלהם החופש להגדיר את זהותו וסמכותו של הבורר. במקרה הספציפי הזה, הסכם הבוררות היה רחב וכלל כל מחלוקת הקשורה להסכם או להפרתו, לרבות חילוט הערבות הבנקאית. לפיכך, נדחתה הטענה כי הרקע ההנדסי של הבורר הפך אותם ללא מתאימים. יתר על כן, סעד זמני שניתן על ידי בית המשפט מנע את חילוט הערבות הבנקאית עד להכרעת הבורר, בהתאם לדיני הבוררות. משכך, נדחתה העתירה, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 7,500 ₪.