דב"ע מז/120 - 0

תקציר

חוק הבטחת הכנסה נועד לספק הכנסה לקיום לישראלים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם, למעט חריגים מסוימים. חריג אחד, כמפורט בסעיף 3, נוגע לסטודנטים הלומדים במוסדות כפי שקבע השר בתקנות. התקנות קובעות כי סטודנטים במוסדות מוכרים להשכלה גבוהה אינם זכאים. המערער, הלומד באוניברסיטה העברית, נדחתה תביעתו להבטחת הכנסה על יסוד תנאי זה. הוא ערער וטען כי התקנה אינה סבירה, וכי הוא צריך להיות זכאי לגמלה שכן הוא עומד בכל שאר הקריטריונים. בית המשפט קבע כי התקנה סבירה, שכן היא מתיישבת עם תכלית החוק, שאינה מתן הטבות לתלמידים. בית המשפט פירש את כוונת המחוקק כמעניקה לשר סמכות לקבוע מוסדות שבהם סטודנטים אינם זכאים להטבות. קביעתו של השר כי נכללים מוסדות מוכרים להשכלה גבוהה היא סבירה, ואל לו לבית המשפט להתערב. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המונח "סטודנט" חל על המערערת גם בתקופות חופשה. לפיכך, הערעור לקבלת הבטחת הכנסה נדחה, ופסק הדין הקודם עמד בעינו, וחייב את המערערת להשיב את הגמלאות שקיבלה. דעה חולקת העלתה כי אמנם המערער אינו צריך לקבל תוספות, אך אין לחייבו להשיב את הסכומים, שכן הם התקבלו כדין.