ע"מ 68651-05-22

תקציר

הערעור מערער על שומת מנהל מע"מ, לפיה המערערת, שזכתה יחד עם משפחת יוכמן במכרז לרכישת מקרקעין מרשות מקרקעי ישראל, לא הייתה רשאית לנכות מס תשומות בסכום ששולם על ידה בגין רכישת המקרקעין. לטענת המשיב, המערערת רכשה רק 20% מהזכויות במקרקעין, ולכן יכלה לנכות רק 20% ממס התשומות. המערערת טוענת כי רכשה 100% מזכויות הבנייה העתידיות בנכס מרמ"י, ולפיכך זכאית לנכות את מלוא סכום מס התשומות ששילמה. בית המשפט מצא כי המערערת ומשפחת יוכמן רכשו את הקרקע ואת כל "זכויות הבנייה הנובעות" מהחלקה שנמכרה על ידי רמ"י, לרבות זכויות עתידיות פוטנציאליות. המשיב גם לא חלק על כך שמנהל מקרקעי ישראל מכר את הזכויות לפי תמ"א 38, רק השאלה מי מהצדדים קיבל זכויות אלה נותרה שנויה במחלוקת. על פי פסיקת בית המשפט העליון, בהיעדר הסכמה מוקדמת בדבר חלוקת זכויות הבנייה, הן מחולקות לפי חלקם היחסי של הצדדים ברכוש המשותף. עם זאת, אם ניתן ללמוד מראש על רכישת זכויות בנייה על ידי מי מהצדדים, זכויות אלה שייכות לצד לו הוענקו. במקרה זה, הסכם הרכישה המשותפת הגדיר במפורש את זכויות התמ"א שנרכשו על ידי משפחת יוכמן, ובכך הם החזיקו בכל הזכויות העתידיות על פי אותו הסכם, עוד בטרם מומשו. טענת המשיב כי הזכויות חולקו לפי היחס בין החזקות הצדדים ברכוש המשותף לאחר שמומשו נדחתה. בית המשפט הדגיש כי הסכם הרכישה נחתם לפני מימוש הזכויות, וחלוקת הזכויות בהסכם אינה תלויה בשומת יזרעאלי, כפי שטענה המשיב. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענת המשיב כי העסקה לא התיישנה נעדרת שחר, שכן לא בוצעה עסקה נוספת בעת מימוש הזכויות. בית המשפט ציין כי טענת המשיב נבעה מאי הבנה של הסכם הרכישה, אשר חילק את עלויות הרכישה ולא את השטחים. בית המשפט דחה גם את טענות המשיב בדבר חלוקת השטחים והמחיר ששולם בגין הזכויות העתידיות, וקבע כי הן סבירות. גם טענת המשיב כי חלוקת השטחים וחלוקת המחירים היו ניסיון לתכנוני מס נדחתה, מה גם שכל המסמכים נחשפו לרשויות המס בזמן אמת. ככלל, קיבל בית המשפט את הערעור בקובעו כי המערערת רכשה 100% מזכויות הבנייה העתידיות מרמ"י, ולפיכך זכאית לנכות את מלוא סכום מס התשומות ששילמה. המשיב חויב בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דין.