ת"א 2428/99

תקציר

המחלוקת היא על פרשנות הסכם בדבר העברת הזכויות בחווה חקלאית במושב כפר מל"ל, והזכויות הנובעות ממנה באגודה שיתופית שחבריה הם בעלי המשקים במושב. התובעת, בתו של הבעלים המנוח של החווה, טוענת כי הזכויות היו אמורות לעבור אליה אם הנתבע, אחיינה של התובעת לו העביר אביה את הזכויות, לא ימשיך לעבד את החווה באופן אישי. הנתבעים טוענים כי אין תנאי כזה בהסכם. בית המשפט קבע כי מטרת ההסכם הייתה לשמור על אופייה החקלאי והמשפחתי של המשק, ולכן פירש את ההסכם כמתנה את זכויות הנתבע במשק בכך שימשיך לעבד אותו באופן אישי. מאחר שהנאשם הפסיק כמעט לחלוטין את עבודתו זו, מצא בית המשפט כי הפר את ההסכם. בהתאם לכך, הורה בית המשפט על מכירת החווה ועל חלוקת התמורה בין התובע לנתבע לאחר ניכוי הוצאותיו והשקעותיו של הנתבע במשק. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לחלקה בכל פיצוי שישולם לנתבעת בגין שינוי ייעוד חלק מהחווה משימוש חקלאי לשימוש מגורים, כפי שנקבע בצוואתו של אביה של התובעת. התביעה התקבלה והנתבעים חויבו לשלם לתובע 30,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, ואילו התובע חויב לשלם לאגודה השיתופית 15,000 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין המשך התביעה נגדה שלא לצורך.