ת"צ 35177-04-21

תקציר

בית המשפט העליון, בפרשת Tecumseh Products Company v. זילברברג, קבע את התהליך והעקרונות לבחינת בקשות לאישורי פשרה בתובענות ייצוגיות. בית המשפט הדגיש את "הבעיה הייצוגית", שבה נציגים עשויים להעדיף את האינטרסים שלהם על פני האינטרסים של הקבוצה. השופטת ברון שבה והדגישה את תפקידו של בית המשפט בפיקוח ובהגנה על האינטרסים של הקבוצה המיוצגת, המחייב בחינה מעמיקה של הסדרי הפשרה. הנחיות אישור הסדר הפשרה קובעות כי על בית המשפט לשקול את הפער בין הסעד המוצע לבין הסעד הפוטנציאלי אם התביעה הייצוגית הצליחה, את השלב הפרוצדורלי ואת הסיכונים והתועלות בהמשך התביעה לעומת הסדר הפשרה. השופט מצא כי ההסדר, שכלל השבה מלאה של פיקדונות וריבית לכ-73 אלף לקוחות, היה ראוי, הוגן וסביר. גם מנגנון חישוב התועלות נמצא מאוזן וראוי. בית המשפט קיבל את עמדת הצדדים כי מינוי בודק אינו נחוץ ועלול להכביד על הצדדים שלא לצורך. במקום זאת, הצדדים ימסרו עדכון משותף עם תצהיר נביעות, גורם מוסמך, בנוגע לביצוע הסדר הפשרה. בית המשפט אישר את שכר הטרחה והגמול הסבירים שהוצעו לבא כוח המבקשים ולמבקש מס' 2. הסדר הפשרה אושר, ופטר את המבקשים מתשלום מחצית שנייה בשל הפשרה המהירה וההטבה המשמעותית לחברי הקבוצה. פסק הדין יפורסם בשני עיתונים יומיים עבריים בעלי תפוצה רחבה, והצדדים ישלחו העתק מההודעה לציבור ליועץ המשפטי לממשלה. הסדר הפשרה, שאושר ב-21 ביוני 2022, פותר למעשה את התיק.