תמ"ש 60158-03-18

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב סכסוך בין שני אנשים, המכונים התובע והנתבע, אשר יצרו לכאורה ידועים בציבור. התובעת ביקשה לבסס את זכויותיה ככאלה ברכושו של הנתבע. עם זאת, השופט דחה את טענת התובע, תוך ציון מספר נימוקים. ראשית, השופטת תהתה האם הצדדים אכן היו ידועים בציבור, וציינה כי עדותה של התובעת סותרת וחסרת מהימנות, במיוחד בכל הנוגע למשך ואופי הקשר ביניהם. בנוסף, הדגישה השופטת כי התובעת הצהירה על עצמה באופן עקבי כאם חד הורית בפני רשויות השלטון וקיבלה הטבות ככזו, דבר שסתר את טענתה להיותה ידועה בציבור. פער זה הוביל את השופט להפעיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי, ולדחות את תביעת התובע בעילה של חוסר תום לב. יתר על כן, גם אם בית המשפט היה מתעלם מסוגיה שיפוטית זו, השופט ציין כי הראיות שהוצגו אינן תומכות בטענת התובע לשיתוף בנכסים או לכוונה לחלוק בנכסים. התובעת לא הצליחה לספק הוכחות ממשיות מעבר לעצם קיומה של מערכת יחסים וחיים משותפים. אופי הקשר הזוגי ביניהם, הנסיבות והכוונות שעמדו בבסיסו הצביעו על היעדר שיתוף פעולה כלכלי. התובע לא תרם למאמץ הכלכלי המשותף ולא סיפק ראיות לנכסים או כוונות משותפות כלשהן, דבר המהווה בדרך כלל דרישה להכרה בשותפויות ידועות בציבור. יתר על כן, השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, יחד עם מצבו הרפואי של הנתבע לאחר אירוע מוחי, הקשו עליו להקים הגנה איתנה. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת הנתבעת, דחה את תביעת התובעת והורה לה לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעת, בסך 15,000 ₪. פסק דין זה, קבע השופט, צריך להתפרסם ללא כל פרטים מזהים כדי להגן על פרטיות הצדדים.