עע"מ 823/12

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, המחלוקת נסובה סביב הזכויות בנכס דיור ציבורי שהושכר בעבר על ידי צדיק יצחק ז"ל. לאחר מותה החלו ילדיה, שמעון יצחק ותמר קליסה, במאבק שנוי במחלוקת מי יירש את החכירה של הנכס. ועדת האכלוס העליונה הכריעה תחילה לטובת קליסה בהתבסס על מצבה הסוציו-אקונומי של משפחתה, אך פעולותיו המשפטיות הבאות של יצחק הסתיימו בניצחון חלקי בבית המשפט קמא, שהכיר בו כ"דייר ממשיך" אך לא כמי שרכש את הנכס. הכרה זו התבססה על הטענה כי התגורר עם המנוחה לפני מותה, עובדה עליה ערערה הוועדה וערעורים מאוחרים יותר. גם זכאותה של קליסה הייתה תחת בדיקה; בעוד הצורך של משפחתם בדיור תועד, ההשתלטות הבלתי מורשית שלהם על הנכס סיבכה את העניינים. בסופו של דבר, בית המשפט העליון, בהחלטת רוב, תמך בהיפוך תביעתם של קליסה לנכס, בעיקר בשל כיבושם הבלתי חוקי, תוך הכרה בצורך שלהם בדיור ציבורי. השופט מלצר הציע פשרה זמנית, לפיה משפחת קליסה תישאר בנכס עד שיימצא דיור חלופי, תוך איזון בין חמלה לשלטון החוק. המקרה מדגיש את יחסי הגומלין המורכבים בין זכויות משפטיות, סכסוכים משפחתיים ושיקולים חברתיים-כלכליים בתחום הקצאות הדיור הציבורי.