עב"ל 1361-07-22

תקציר

במקרה של המערערת מול המוסד לביטוח לאומי, בית הדין הארצי לעבודה בחן ביסודיות את כל הראיות והטענות שהוצגו, ובסופו של דבר החליט לדחות את הערעור. המערער טען כי בית המשפט המחוזי לא הסביר סתירות בדבר נחיצותו של מומחה במהלך דיון ההוכחות. עם זאת, בית המשפט קבע כי הערות ראשוניות במהלך דיון אינן מהוות החלטה סופית ויכולות להשתנות לאחר בחינה מעמיקה של כלל הראיות. הערעור ערער בעיקר על ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי אין די ראיות התומכות בגורם המיקרוטראומה לו נטען על ידי המערער. ערכאת הערעור הדגישה כי חריג להפוך את ממצאיה העובדתיים של הערכאה הפרוצדורלית אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. עבודתו של המערער בנגרות לא עמדה בקריטריונים הנדרשים למיקרוטראומה משום שהמשימות היו מגוונות ולא חזרו על עצמן או רציפות מספיק. למרות שהכיר בכך שהמערערת עסקה בעבודה פיזית, הדגיש בית הדין כי עבודה כזו אינה שקולה אוטומטית למיקרוטראומה. בנוסף, התגלו סתירות בין תצהירו של המערער לבין עדותו בחקירה הנגדית, בעיקר בכל הנוגע למשימותיו ולתדירות עבודתו. כמו כן, חל שיהוי משמעותי בין תקופת ההעסקה לבין הגשת התביעה, דבר שהחמיר את הליקויים הראייתיים. בהתחשב בשיקולים אלה ובעובדה שהמערער פנה לטיפול רפואי רק עשרות שנים לאחר סיום העסקתו, לא מצא בית הדין עילה מספקת לשנות את ההחלטה הראשונית, וכתוצאה מכך נדחה הערעור. לא נפסקו הוצאות כנגד המערער, בהתחשב במעמדו כפנסיונר.