ע"א 25747-06-15

תקציר

בעלת נכס ערערה על חשבון ארנונה, בטענה כי אין לחייב אותה בתשלום המסים שדרשה העירייה, וכי המסים לתקופה מסוימת אינם צריכים לכלול ריביות או הפרשי הצמדה. הבעלים טען כי גורם אחר, מסדר האחיות, היה הבעלים של הנכס בתקופה הנדונה, וכי לעירייה הייתה ידיעה קונסטרוקטיבית על עובדה זו, שבית המשפט מצא כבלתי משכנעת. עוד טענה המפעילה כי יש לפטור אותה מתשלום מסים על בסיס הסכמים בין הכס הקדוש למדינת ישראל, אך בית המשפט מצא כי הסכמים אלה אינם מזכירים פטורים ממס, וממילא לא אומצו בחוק. בית המשפט שקל גם טענות הנוגעות להודעות החיוב שנשלחו לבעלים, לתחולתן של הנחיות הנוגעות לקיצור תקופת ההתיישנות ולקיומו של חדר תפילה בנכס, ולא מצא אף אחת מהטענות הללו משכנעת. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענת הבעלים בדבר שיעורי הריבית לתקופה מסוימת, וקבע כי הבעלים חייב בתשלום ארנונה, לרבות הפרשי ריבית והצמדה כפי שחושבו לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, לתקופה שממרץ 2002 ועד סוף שנת 2006. העירייה חויבה לשלם לבעלים סכום מופחת של 7,000 שקל שכר טרחת עורך דין.