עמ"ש 32265-02-18

תקציר

פסק הדין דן בחוקיות הוצאת צו הורות שיפוטי לזוגות חד מיניים טרם לידת ילדם. מסקנת פסק הדין היא כי לא ניתן להוציא צו כזה לפני לידת הילד. הסיבה לכך היא שצו הורות הוא צו מכונן, כלומר הוא קובע הורות, ולכן הוא צריך לחול בדרך כלל רק מרגע נתינתו. בית המשפט מכיר בחשיבות קביעת ההורות ובהשפעה על התא המשפחתי, אך נוקט משנה זהירות בכך טרם לידת הילד. מכיוון שלעובר אין זכויות משפטיות, וההורים אינם נחשבים לאפוטרופוסים חוקיים עד שהילד נולד, אל לו לבית המשפט לבחון את טובתו של קטין שאינו קיים כדין. בעוד השופטים מכירים בכך שייתכנו נסיבות מיוחדות הדורשות התייחסות דחופה, הם סבורים כי יש ליישם סעדים זמניים ולא קביעה גורפת. פסק הדין מדגיש כי צו ההורות השיפוטי הוא כלי רב ערך לחיזוק התא המשפחתי, אך יש לעשות בו שימוש בגבולותיו. לכן, אלא אם קיימות נסיבות חריגות, הצו צריך להיות תקף רק מיום הוצאתו, ולא רטרואקטיבית. תיק זה עסק בחמישה ערעורים מתיקי משפחה שונים, כולם נוגעים לזוגות חד מיניים ולבקשותיהם לצווי הורות. בית משפט קמא נעתר לבקשות אלה, אך פסק הדין מבהיר כי הדבר לא היה צריך להיעשות לפני לידת הילדים. השופטים מדגישים את הצורך בזהירות ובבחינה מעמיקה של הנושא, דבר שאינו מעשי לפני הלידה. בנוסף, גם החקיקה הישראלית בנושא פונדקאות והורות תומכת בטיעון הזהירות, עם הוראות המחייבות בחינה מדוקדקת של טובת הילד.