ת"א 52897-02-12

תקציר

התובע, שהיה במצב כלכלי קשה, הגיש בקשה לפטור מאגרות בגין תביעה נגד מדינת ישראל. בתביעה נטען כי המדינה סיכלה ברשלנות את תביעתו המקורית נגד בנק לאומי, שגרמה לו הפסדי עתק. עם זאת, השופט דחה את הבקשה בקובעו כי לתביעה אין סיכוי סביר להצליח וכי נראה כי מדובר בניסיון לעקוף את שכר הטרחה הגבוה יותר הנלווה לתביעות כספיות. השופט הדגיש את הצורך לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין האינטרס הציבורי להימנע מתביעות סרק המבזבזות משאבים שיפוטיים. מאחר שהתביעה נגד המדינה נגזרת מהתביעה הקודמת, שנבחנה בשתי ערכאות, סיכוייה קלושים. יתר על כן, התביעה הוגשה באופן בלתי ראוי כסעד הצהרתי כדי להימנע מתשלום שכר טרחה גבוה יותר, ואופייה האמיתי היה של תביעת נזיקין כספיים. תיקון הטופס הפרוצדורלי לא היה מציל את התביעה, שכן היא נעדרת שחר והתובע לא יכול היה להרשות לעצמו את שכר הטרחה הנכון. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את התביעה מחמת אי התאמה פרוצדורלית, מבלי לדון בבקשה לפטור מתשלום. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו יש לאזן בין הגישה לצדק לבין אינטרסים ציבוריים אחרים, ואל לבתי המשפט לאפשר הימנעות מתשלום אגרות באמצעות תבניות תביעה מלאכותיות.