ת"א 23371-03-16

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי מחלוקות מרכזיות בנוגע לפיצויים המגיעים לתובעים בעקבות הפקעת אדמתם על ידי הנתבע. ראשית, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לגובה הפיצוי בגין דמי החכירה האבודים שעל התובעים לקבל. בית המשפט מצדד בעמדת התובעים, ומאמץ את חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, שהמליץ על שיעור של 6% משווי הקרקע המשתנה מדי שנה. שיעור זה מוצדק על ידי פסיקה קודמת, הסברי המומחה לגבי תעריפי השוק הרלוונטיים, והעובדה שהוא מייצג את דמי החכירה שגובה רשות מקרקעי ישראל בגין שימוש בקרקע. שנית, התובעים תבעו פיצוי בגין דונם המגורים הראשון, למרות שההפקעה לא תפסה את כל חלקת האדמה. בית המשפט פוסק לטובת הנתבעת בעניין זה, וקובע כי מאחר וכמחצית מהחלקה נותרה בלתי מופקעת, התובעים יכולים לבנות בה בית מגורים ולכן אינם זכאים לכל פיצוי בגין דונם מגורים. בנוסף, נפסק לתובעים החזר שכר טרחת השמאי עד לסכום מסוים, וכן שכר טרחת עורך דין, שישולם על ידי הנתבע. בית המשפט קובע כי סך הפיצויים חייב להיצמד לחלקו היחסי של כל תובע בקרקע. לבסוף, השופט מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הפיצוי המחושב בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין; אחרת, הוא יצבור הבדלי הצמדה ועניין.