בג"צ 18649-02-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס אך ועל המידע שסופק: **נושא פסק הדין:** פסק הדין עוסק בבקשה לעתירה מנהלית שהוגשה על ידי "בזלת נחושתן בע"מ" (להלן: "העותרת") נגד רשמת האגודות השיתופיות (להלן: "המשיבה 1") ומפרק "שדות בזלת, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" (להלן: "המשיב 2"). העתירה מבקשת לבטל החלטה של המשיבה 1, אך בסופו של דבר נמחקה בהסכמת העותרת. פסק הדין מתמקד בסוגיית ההוצאות. **הסעד שניתן:** * **מחיקת העתירה:** בהסכמת העותרת, בית המשפט מחק את העתירה. * **פסיקת הוצאות:** בית המשפט פסק הוצאות לטובת העותרת, בסך 5,000 ש"ח, אשר תישא בהן המשיבה 1. **ניתוח משפטי:** 1. **הסכמה ומחיקת העתירה:** * **עיקרון משפטי:** במקרים בהם הצדדים מסכימים על מחיקת עתירה, בית המשפט נוטה לכבד הסכמה זו, בכפוף לכך שהיא אינה פוגעת באינטרס ציבורי חיוני. במקרה זה, העותרת הסכימה למחיקת העתירה, והדבר לא עורר התנגדות. * **השלכה מעשית:** מחיקת העתירה משמעותה כי לא ניתן יהיה לדון במחלוקות העובדתיות והמשפטיות העומדות בבסיסה לגופן בפני בית המשפט במסגרת הליך זה. 2. **פסיקת הוצאות – הקשר של סיבתיות והשפעה ציבורית:** * **עיקרון משפטי:** פסיקת הוצאות במשפט המנהלי, ובפרט בעתירות לבג"ץ, נועדה לשפות את הצד הזוכה על הוצאותיו, אך גם להוות גורם מרתיע מפני הגשת עתירות סרק וכן לעודד התנהלות תקינה של רשויות. במקרים בהם עתירה מביאה לשינוי בהחלטת הרשות או לשיפור במדיניותה, בית המשפט יטה לזכות את העותר בהוצאות, גם אם העתירה נמחקה. * **"הצלחה נוכחית" (Successive Success):** פסק הדין מדגיש את המושג המשפטי של "הצלחה נוכחית" (המתבסס על פסיקת בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון), לפיו הגשת עתירה אשר מניעה את הרשות לחזור בה מהחלטתה ולהעניק את הסעד המבוקש, מהווה עילה לזכייה בהוצאות, גם אם העתירה לא הוכרעה לגופה. * **השפעה ציבורית:** בית המשפט מוצא כי להגשת העתירה הייתה תרומה גם במישור הציבורי. בכך שהעתירה הביאה לכך שהמשיבה 1 פעלה למינוי "הוועדה המייעצת לעניין שכר טרחה מיוחד למפרק של אגודה שיתופית", בהתאם לכללים הרלוונטיים (סעיף 11(ו) לכללים למינוי מפרקים של אגודות שיתופיות ולקביעת שכרם, התשנ"א-1991), העותרת תרמה לקידום תקינות המנהל הציבורי ויישום החוק. זוהי אינדיקציה נוספת לכך שיש הצדקה לפסיקת הוצאות. 3. **קביעת שיעור ההוצאות – "על הצד הנמוך":** * **עיקרון משפטי:** שיעור ההוצאות נקבע על פי שיקול דעת בית המשפט, תוך התחשבות במכלול הנסיבות. כאשר עתירה מתייתרת בתוך זמן קצר יחסית (כארבעה חודשים ממועד הגשתה ועד למינוי הוועדה) ואינה מגיעה לשלב הדיון המהותי, בית המשפט עשוי לפסוק הוצאות "על הצד הנמוך". * **הצדקת ההחלטה:** העובדה שהעתירה הוגשה בפברואר 2026 וכי כבר במאי 2026 מונה הוועדה, מה שהביא להתייתרותה של העתירה, מצדיקה את הפסיקה על הצד הנמוך. הדבר משקף את העובדה שהצורך בדיון משפטי ממושך לא התממש. 4. **התפלגות הנטל (הוצאות):** * **החלטה:** המשיבה 1 תישא בהוצאותיה של העותרת. * **הצדקה:** המשיבה 1 היא זו שהייתה נושא ההחלטה המקורית שעמדה בבסיס העתירה, והיא זו שחזרה בה מהחלטתה ופעלה לקידום מינוי הוועדה בעקבות הגשת העתירה. מפרק האגודה (המשיב 2), שלא היה בעל עמדה עצמאית בעתירה (הופיע "בעצמו"), אינו נדרש לשאת בהוצאות. **חידושים משפטיים או יישומים מיוחדים:** * **חיזוק העיקרון של "הצלחה נוכחית":** פסק הדין מחזק את התקדים של בג"ץ אל נסאסרה, ומדגיש כי עתירה יכולה להוות עילה לזכייה בהוצאות גם אם נמחקה, וזאת כאשר היא מובילה לתוצאה הרצויה לעותר ו/או להשפעה חיובית על המנהל הציבורי. * **קשר בין עתירה לשיפור מנהלי:** הדגש על התרומה הציבורית של העותרת בקידום מינוי ועדה לייעוץ בנושא שכר טרחה למפרקים, מלמד על תפקידה של הביקורת השיפוטית (גם כאשר היא מוגשת כעתירה מנהלית) לא רק בתיקון עוולות פרטניות, אלא גם בשיפור תפקודן של רשויות ובהבטחת יישום החוק. * **גישה פרגמטית בפסיקת הוצאות:** בית המשפט מיישם גישה פרגמטית בפסיקת ההוצאות, המאזנת בין הצורך בפיצוי העותרת על פעולתה לבין התחשבות בכך שהעתירה התייתרתה במהירות. **סיכום:** פסק הדין במקרה זה ממחיש את גמישותו של בית המשפט העליון בניהול הליכי עתירה. הוא מאשר את ההסכמה בין הצדדים למחיקת העתירה, אך בו בזמן מכיר בכך שהגשת העתירה הביאה לתוצאה הרצויה לעותרת ואף תרמה לקידום מנהלי ציבורי. לאור זאת, נפסק כי על המשיבה 1, שהתנהלותה עמדה בבסיס העתירה והשתנתה בעקבותיה, לשאת בהוצאות העותרת, אך בסכום מתון בשל התייתרות העתירה.