בג"צ 1624/16

תקציר

פסק הדין דן בעתירות שהוגשו נגד צווי ההחרמה וההריסה שהוציא המפקד הצבאי מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה בעקבות פיגוע דקירה בעיר העתיקה בירושלים. כתוצאה מהפיגוע נהרגו שני בני אדם ואדם נוסף נפצע קשה. בית המשפט מבהיר כי לא יעסוק בשאלה העקרונית הנוגעת לסמכות להוציא צווים כאמור, כפי שהוכרעה בעבר ואין לבחון אותה מחדש. עוד מדגישים השופטים כי הם כבולים לפסיקות קודמות בנושא, ואינם יכולים כל אחד מהם להחליט בניגוד להלכה, דבר שיהפוך את בית המשפט ל'בית שופטים'. בית המשפט שב ומדגיש את היקפה הרחב של סמכותו של המשיב לפי תקנה 119, שמטרתה להרתיע מפני פיגועי טרור, ומדגיש כי יש להפעיל סמכות זו באופן סביר ומידתי. הדו"ח מפרט את השיקולים שעל המפקד הצבאי להביא בחשבון בבואו להחליט על הוצאת צווי הריסה, ובכלל זה חומרת המעשים, עוצמת הראיות ומעורבותם או ידיעתם של דיירים אחרים בבית. במקרה הספציפי מוצא בית המשפט כי בידי המשיב ראיות מנהליות בדבר מעורבות המחבלים בפיגוע. הדו"ח מציין גם את המצב הביטחוני הקשה ואת הצורך להגביר את תחושת הביטחון בקרב התושבים. השופטים מסכימים כי נסיבות מותו של המחבל, אינן שוללות את הצורך באמצעי הרתעה, וכי הבעלות על הקרקע שעליה נמצא אחד הבתים אינה גורם מכריע. באשר לטענת ההפליה בתחולתה של תקנה 119, קובע בית המשפט כי היא משוללת יסוד, שכן תכליתה של התקנה היא מרתיעה ולא עונשית. לבסוף, מגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב הפעיל את שיקול דעתו באופן סביר ומידתי, ועל כן יש לדחות את העתירות. השופט מלצר והשופט ברון מסכימים עם מסקנה זו.