ב"ל 52504-09-22

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: התובע, שסבל מטנטון, ביקש להכיר בו כפגיעה בעבודה עקב חשיפה לרעש במקום עבודתו. עם זאת, התביעה נדחתה על ידי הנתבעת (המוסד לביטוח לאומי) בטענה כי הטנטון אינו קבוע וכי אין קשר סיבתי בין הטנטון לבין עבודתה של התובעת. התובע ערער על ההחלטה וטען כי הטינטון שלו קבוע וכי ההחלטה הקודמת לא לקחה בחשבון את כל הקריטריונים הנדרשים. בית המשפט מינה מומחה רפואי שיעריך את מצבו של התובע. המומחה הגיע למסקנה כי התובע אמנם סבל מטנטון, אך הוא לא נבע מחשיפתו בעבודתו לרעש, וכי גם ליקוי השמיעה שלו לא נבע מעבודתו. חוות הדעת של המומחה התבססה על בחינה מקיפה של התיק הרפואי וההיסטוריה האישית של התובע. בית הדין הסכים עם הערכת המומחה ודחה את טענת התובע, בנימוק שחוות דעתו של המומחה הייתה אובייקטיבית וסבירה, וכי התובע לא עמד בקריטריונים הנדרשים להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה כמפורט בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי. בית המשפט הדגיש כי חריגתו של המומחה מהחלטתו הקודמת של הנתבע בעניין ליקוי שמיעה הייתה מוצדקת ולא פסלה את ממצאיו. מאחר שהתביעה נדחתה, לא היה צו להוצאות. לשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.