ב"ל 45675-10-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: תביעת מיקרוטראומה בברכיים - הכרה בליקוי כקשור לתנאי עבודה** **בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ב"ל 45675-10-24)** **הקדמה** פסק הדין דן בתביעתו של שלמה שי הלל ("התובע") נגד המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע"), שבמסגרתה עתר להכרה בליקוי בברכיים כקשור לתנאי עבודתו, על דרך של מנגנון המיקרוטראומה. המנגנון של מיקרוטראומה, המהווה עילה להכרה בפגיעות בעבודה, דורש הוכחת רצף של תנועות חוזרות ונשנות, אשר בכל פעם גורמות לפגיעה זעירה המצטברת לכדי ליקוי גופני. **מסגרת נורמטיבית - עקרונות יסוד בפסיקת מיקרוטראומה** הפסיקה, כפי שמובאת בפסק הדין, קובעת שלושה יסודות עיקריים לבסס את עילת המיקרוטראומה: 1. **תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות:** על התובע להוכיח כי ביצע באופן שיטתי תנועות גוף מסוימות באופן חוזר. 2. **קשר סיבתי:** יש להוכיח קשר סיבתי בין התנועות החוזרות ונשנות לבין הליקוי הגופני הנטען. 3. **צבירת פגיעות זעירות:** יש לקבוע כי כל אחת מהתנועות גרמה לפגיעה זעירה, אשר הצטברה עם הזמן לכדי ליקוי גופני משמעותי. **החידוש וההקפדה בפסיקה:** * **רצף ומשמעותיות:** הפסיקה מדגישה כי התנועות החוזרות ונשנות צריכות להתבצע "ברצף על פני פרק זמן משמעותי". אין די ב"ליקוט" ו"צבירה" של תנועות המבוצעות מעת לעת או לפרקי זמן קצרים בלבד לאורך יום העבודה (ראו עב"ל (ארצי) 7423-06-23 רגב, עב"ל (ארצי) 33118-10-16 חיון). * **עבודה מגוונת:** במקרים של עבודה מגוונת, שבה תנועות גוף מסוימות אינן מהוות את עיקר העבודה, נדרשת יכולת לאבחן ולבודד את התנועות הרלוונטיות ואת הרצף שלהן. אם התנועות החוזרות אינן תדירות או אינן רציפות, הדבר עשוי לפגום ביכולת לבסס את עילת המיקרוטראומה. * **מיקוד בברך:** בנוגע לליקוי בברך, הפסיקה קובעת כי על המבוטח להוכיח "רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות, או חבלות בברכיים חוזרות ונשנות על פני ציר הזמן". במקרה של "כריעת ברכיים במצב סטטי", אין בכך די כדי לבסס מיקרוטראומה, שכן אין מדובר בתנועה חוזרת ונשנית (עב"ל (ארצי) 421/09 בן סימון). **ניתוח העובדות וההכרעה – יישום הדין על המקרה** בית הדין בחן את מכלול הראיות ודן בכל אחת משלוש התקופות בהן עבד התובע בחברת חשמל: **1. תקופת בניית עמודי מתח עליון (1994-2003):** * **טענות התובע:** כיפוף ויישור חוזרים ונשנים של הברכיים בעת טיפוס, ירידה ועבודה על עמודי חשמל, חיבור חלקי העמודים. * **ניתוח בית הדין:** * **עבודה מגוונת:** הוכח כי עבודת התובע בתקופה זו הייתה מגוונת מאוד, וכללה שלבים שונים של בניית העמוד (בנייה אופקית, הרמה, קיבוע, אבזור, הנחת חוטים, הידוק כבלים). * **כיפוף לא רציף:** גם בשלבים שבהם נדרש כיפוף ברכיים (כמו חיבור חלקי העמוד), התברר כי הכיפוף היה לסירוגין, לא רציף, ולעיתים לצורך מנח סטטי של כריעה. * **חלוקת תפקידים:** חלק מהפעולות שכללו כיפוף או טיפוס בוצעו על ידי מספר עובדים בצוות, ולא על ידי התובע בלבד באופן קבוע. כמו כן, העבודה נעשתה בגבהים שונים, לעיתים תוך שימוש בפיגומים. * **השוואה לפסיקה:** בית הדין הפנה לעניין ג'אנח, שם נקבע כי טיפוסים על סולם, למרות שהם שגרתיים, אינם נחשבים לרפטטיביים באופן שיוצר מיקרוטראומה כאשר ביניהם יש הפסקות ממושכות ועבודות שונות. גם במקרה זה, תנועות כיפוף בברכיים לא בוצעו ברצף על פני פרקי זמן משמעותיים. **2. תקופת הקמת עמודי מתח נמוך, בניית רשת והקמת ארונות (2003-2015):** * **טענות התובע:** כיפוף ברכיים בעת חיבור עמודים לבסיסים, עבודה עם רשת תת-קרקעית, עבודה בחדרי טרנספורמטורים. * **ניתוח בית הדין:** * **הקמת עמודי מתח נמוך:** התברר כי התובע לא היה בהכרח זה שמבצע את העבודה הדורשת טיפוס על העמודים, ולעיתים תפקידו היה לסייע מהקרקע. העבודה בוצעה לסירוגין עם עבודות אחרות. * **בניית רשת תת-קרקעית:** התובע לא הצליח לתאר באופן ברור את התנועות הדרושות, והעבודה תוארה כתנוחה סטטית של כריעה במנח נמוך בתוך תעלות, ולא כתנועה חוזרת ונשנית. בית הדין הדגיש כי "אין די בעצם השהייה בעמדת רכינה על הברך... כדי להקים תשתית מיקרוטראומיתית, שכן מדובר במצב סטטי" (עב"ל (ארצי) 49533-12-10 ביטון). * **הקמת ארונות חשמל:** עבודה זו כללה מגוון רחב של תנועות (עמידה, התכופפות, זחילה) ולא כיפוף ברכיים חוזר ונשנה. **3. תקופת עובד רשת משגיח (2015 ואילך):** * **טענות התובע:** כיפוף ויישור ברכיים בעת טיפוס על עמודי חשמל (10-15 פעמים ביום) ועלייה וירידה במדרגות בבתים (250 מדרגות ביום) תוך נשיאת ציוד. * **ניתוח בית הדין:** * **חלק מהתקלות לא דרשו טיפוס:** הוכח כי לא כל התקלות דרשו טיפוס על עמודים, וחלקן טופלו בגובה הקרקע או באמצעות במת הרמה. * **חלוקת עבודה:** לעיתים, רק אחד מחברי הצוות מטפס על העמוד, כך שיש ימים בהם התובע כלל לא נדרש לכך. * **מספר טיפוסים מוגבל:** הנתבע הציג ראיות (הודעת מר דהן) כי התובע נדרש לטפס על עמוד לכל היותר 3 פעמים ביום, וכי מדובר בטיפוס קצר יחסית. * **עבודה ממושכת בגובה/באתר:** גם כאשר התובע נדרש לטפס, הטיפול בתקלה עצמה נמשך זמן רב (חצי שעה עד שעתיים), ובמהלכו לא נדרש לרדת. הדבר יוצר הפסקות ממושכות בין הטיפוסים, בדומה לעניין ג'אנח. * **נסיעות ממושכות:** נסיעות לאתרים מרוחקים אף הן מצמצמות את הזמן הפנוי לטיפוסים חוזרים. * **הבחנה מפסקי דין אחרים:** התובע הפנה לפסקי דין של בתי דין אזוריים, אך בית הדין קבע כי נסיבותיו שונות, שכן במקרים אלו דובר על ביצוע מספר רב של טיפוסים או על תנועות הכוללות כיפוף ויישור תכופים יותר. **החידוש המשפטי בפסק הדין:** * **הקפדה על רצף ומשמעותיות:** פסק הדין מדגים את ההקפדה המתמשכת של בתי הדין על הדרישה כי תנועות חוזרות ונשנות תבוצענה ברצף ועל פני פרקי זמן משמעותיים, על מנת שייחשבו כגורמות למיקרוטראומה. * **ניתוח מפורט של מגוון עבודות:** בית הדין ביצע ניתוח עובדתי מפורט של כל שלב ושלב בתקופות העבודה השונות, תוך בחינה קפדנית של סוג התנועות, תדירותן, רצף ביצוען, וההקשר הכללי של העבודה. * **הבחנה בין תנועה למצב סטטי:** פסק הדין מחזק את ההבחנה המשפטית בין תנועה חוזרת ונשנית לבין עמידה או ישיבה במצב סטטי (כמו כריעה), גם אם היא ממושכת ודורשת מאמץ. * **העמסת נטל הראיה:** פסק הדין ממחיש את נטל הראיה המוטל על התובע להוכיח את קיומו של מנגנון המיקרוטראומה, במיוחד כאשר העבודה מוגדרת כמגוונת. **מסקנה סופית:** בית הדין השתכנע כי עבודתו של התובע, למרות קשייה הפיזיים, לא כללה את היסודות הנדרשים להכרה בליקוי בברכיים כקשור לתנאי עבודתו על דרך של מיקרוטראומה. הדבר נבע מכך שהתנועות הנטענות של כיפוף ויישור הברכיים לא בוצעו באופן רצוף, תדיר, ובפרקי זמן משמעותיים, וכן בשל אופי העבודה המגוון והחלוקה בין חברי הצוות. לכן, דין התביעה להידחות.