פש"ר 1427/00

תקציר

בית המשפט מצא כי הסתלקותו של בן מהירושה היא למעשה עיקול ללא תמורה, ולכן בטלה על פי דיני פשיטת הרגל. הבן, שהיה במצוקה כלכלית, היה חדל פירעון בעת ההסתלקות, ולא הייתה לו זכות לוותר על ירושתו לפני מות אביו, שכן זו בטלה על פי דיני הירושה, ולא הובא מסמך בכתב התומך בכך. יתר על כן, טענותיו של הבן בדבר חובו למשפחתו לא הוכחו, מה שהוביל את בית המשפט להניח כי האב לא ראה בבנו נושה, וכי העיזבון אינו מהווה בטוחה לחוב כזה. טענת המשיבים כי בית המשפט לפשיטת רגל היה פורום בלתי ראוי נדחתה אף היא, שכן הוא מוסמך לדון בכל שאלה משפטית או עובדתית המתעוררת בתיקי פשיטת רגל. לבסוף, קבע בית המשפט כי המשיבים אינם יכולים להיחשב כקונים בתום לב או כבעלי שעבודים, ועל כן לא ניתן לראות בהענקה תוקף גם מטעמים אלה. למרות שהנאמן היה זכאי לסעד, בחר בית המשפט שלא לפסוק לו הוצאות משפט, נוכח אמונתם בתום לב של המשיבים בטענותיהם, והעומס הכלכלי שנגרם עקב פסק הדין.