ת"פ 13117-03-22

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעבירת יציקת בטון, במסגרתה יצק הנאשם רצפה בשטח של 112 מ"ר על קרקע חקלאית מוגנת, בניגוד לייעוד הקרקע ובניגוד למאמצי התכנון של הרשות. מעשה זה, שנחשב לעבירת תכנון ובנייה, הודגש כעניין חמור, המצדיק ענישה מחמירה לשמירה על שלטון החוק. הפגיעה בערכים חברתיים, במקרה זה, הוגדרה נמוכה עד בינונית, נוכח היעדר תוספת בנייה מעבר לרצפה. בית המשפט התייחס למספר פסקי דין קודמים כדי לקבוע את חומרת העונש, לרבות מקרים שבהם הוטלו קנסות שנעו בין 80 אלף שקל ל-300 אלף שקל, והדגיש את אופיו המרתיע והמרתיע כלכלית של העונש. בהתחשב בנסיבות מחמירות – מעמדה המוגן של הקרקע, מעשיו של הנאשם בניגוד לתכניות מאושרות ואי קיום צו הריסה – פסק בית המשפט על קנס בסך 100,000 ש"ח, שישולם בתשלומים, והתחייבות כספית לשלוש שנים בסך 80,000 ש"ח להרתיע מעבירות נוספות. גזר הדין כלל גם צווי הריסה ושימוש אסור, שיבוצעו על ידי הנאשם בסיוע משטרתי אם לא יושלמו בתוך 30 יום. בית המשפט הכיר בכך שלנאשם אין עבר פלילי, הודאה באשמה וחרטה, והציב את העונש בקצה התחתון של הקשת. בנוסף, היא שקלה את עמדת הרשות המקומית כי הקרקע המדוברת מיועדת לכביש וניתן לשנות את ייעודה, אם כי ציינה כי תהליך זה עשוי להיות ארוך. לנאשם ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. פסק דין מקיף זה בא לאזן בין הרתעה וענישה לבין התחשבות בנסיבותיו של הנאשם ובהקשר התכנוני.