ע"א 295/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנות חוזה בתיק מכר מקרקעין. המחלוקת היא מי צריך לשלם את מס השבח במקרקעין: הקונה או המוכר. מנהל מינהל מס שבח מקרקעין טוען כי התמורה המוזכרת בחוזה אינה השווי האמיתי של הנכס וכי המס צריך להתבסס על שיטת ההתגלמות המלאה, המחשבת את המס על פי נוסחה מסובכת המבוססת על שווי השוק בפועל של הנכס. עם זאת, השופטים, השופט ד' לוין, השופט ט' אור והשופט י' בך מסכימים כי פרשנותו של המנהל לחוזה אינה עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים להסכם. הם מסכימים כי יש לפרש את החוזה על פי הבנת הצדדים, שבמקרה זה היא שיש לחשב את המס על פי התמורה הנזכרת בחוזה, ולא על פי שיטת ההתגלמות המלאה. לפיכך, הערעורים שהובאו על ידי הצדדים לחוזה נדחים. השופטת אור מוסיפה כי המנהל אינו יכול לקבל את התמורה הנזכרת בחוזה כשווי הנכס אם היא שונה מהותית משווי השוק, אך במקרה זה המנהל הכיר בכך שהחוזה משקף את התמורה המוסכמת.