מ"ח 7503/04

תקציר

ברוך הורשע בשנת 1998 בשורה של סעיפים, בהם איומים, תקיפה והיזק לרכוש בזדון, על סמך הודאתו וראיות נוספות. שש שנים לאחר מכן הגיש ברוך בקשה למשפט חוזר, בטענה כי גילה ראיות חדשות – תצהיר של המתלונן, חיים חמאמי, לפיו ברוך לא תקף אותו פיזית, וכי הוויכוח היה מילולי בלבד. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי התצהיר לוקה בחוסר אמינות בהשוואה לראיות אחרות שהוצגו במשפט המקורי, לרבות הודאתו של ברוך עצמו ועדי ראייה לאירוע. מחומרי החקירה הזמינים, כולל דוחות המשטרה, עולה כי התנהגותו של ברוך במהלך האירוע הייתה אלימה ולא יציבה, דבר שסתר את תוכן התצהיר. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי טענתו של ברוך כי לא הבין נכון את כתב האישום ואת תנאי הסדר הטיעון לוקה בחסר, שכן הרישום מלמד כי כתב האישום הוסבר לו בדקדקנות. הימנעותו של ברוך מלפעול על סמך ההרשעה השגויה לכאורה במשך שנים רבות, כמו גם האפשרות שלו לערער על ההרשעה בערוצים משפטיים סטנדרטיים, העלו גם הם ספקות לגבי תקפות טענותיו. ככלל, הדגיש בית המשפט כי הסמכות להורות על משפט חוזר צריכה להיות מופעלת לעיתים רחוקות ורק כאשר ראיות חזקות ומשכנעות תומכות בבקשה. במקרה זה, בקשתו של ברוך לא עמדה בתקן הנדרש, ולכן נדחתה.