ע"פ 8554/00

תקציר

המערער הורשע בהריגה לאחר שדקר את המנוח בסכסוך, תוך שהוא טוען להגנה עצמית כאשר המנוח שלף עליו לכאורה אקדח. בית המשפט דחה הגנה זו, תוך שהוא מצטט את סעיף 34י לחוק העונשין, הפוסל הגנה עצמית אם התנהגותו של האדם הובילה לתקיפה, תוך צפייה מראש. פסק הדין נשען על ידיעתו המוקדמת של המערער ועל התנהגותו הפסולה, שתרמה לתרחיש – הוא נכנס לרכבו של המנוח חמוש, מודע לאפשרות האלימות. למרות שהמערער טען להגנה עצמית וערער על היסוד הנפשי הנדרש להריגה, בית המשפט קבע כי די בכוונתו לגרום נזק לצורך הרשעה. חרף שהכיר בטענת ההגנה העצמית של המערער בשל תוקפנותו הראשונית של המנוח, מצא בית המשפט כי המערער צפה את העימות הקטלני, ועל כן היה מודע לאשם. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה, אך קיבל את הערעור על חומרת העונש והפחית את המאסר מעשר לשמונה שנים. ההחלטה מדגישה את עמדת בית המשפט ביחס לעימותים מתוכננים מראש ואת המגבלות על טענות להגנה עצמית, גם בנסיבות מאיימות.