בר"מ 4569/23

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בסכסוך רכושי. התיק נסוב סביב העברת זכויות בחלקת מקרקעין במושב גבתון, שהמבקשת, שהייתה גרושה, הסכימה להעביר לבן זוגה לשעבר במסגרת הסכם גירושין. הטענה המרכזית נסובה סביב טענת המבקשת כי אין לראות בהעברת הזכויות כמימוש שווי הקרקע, ועל כן אין להטיל עליה היטל השבחה – אגרה בגין השבחת הקרקע. המבקשת טענה כי ההעברה לא הייתה פעולה וולונטרית אלא כזו שנעשתה מכוח החוק, וכי החלטות שונות של מועצת מקרקעי ישראל תמכו בעמדתה. זאת ועוד, טענה המבקשת כי סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה מקנה לה חריג. עם זאת, הן ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה מחוז מרכז והן בית המשפט המחוזי מרכז לוד דחו את טענות המבקש, בנימוק שההעברה אכן נעשתה כתוצאה מהסכם וולונטרי וכי לא התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 21. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שאישר את החלטת ועדת הערר, הביא את המבקש להגיש רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של הקריטריון המגביל למקרים אלה והתמחותה של ועדת הערר בתחום זה. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות וכי דחייתה לא תביא לעיוות דין. מאחר שלא הוגשה תביעה שכנגד, השופט לא פסק הוצאות למי מהצדדים.