ע"ע 20384-10-14

תקציר

פסק הדין המדובר מהווה ניצחון חלקי למשיב, אשר תבע בהצלחה פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית וגמול בגין עבודה בשעות נוספות מהמבקש, מעסיקו לשעבר. המשיב עבד אצל המבקש כנהג משאית למעלה מעשר שנים ופוטר לכאורה מבלי שקיבל את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו. בית המשפט הורה למבקש לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך 73,553 ש"ח, פדיון 51 ימי חופשה בשווי 15,249 ש"ח וגמול שעות נוספות בסך 155,380 ש"ח לתקופה שבין אפריל 2004 לפברואר 2011 וכן 7,225 ש"ח בגין עבודה בשעות נוספות בחודשים מרץ-מאי 2011. בנוסף, בית המשפט הורה למבקש לשלם 33,600 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות הקשורות להובלת דגים. סכומים אלה ישולמו בהפרשי הצמדה וריבית שנצברו מהמועדים הנקובים בפסק הדין. בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר גורמים: אי הפרשה של המבקש לקרן הפנסיה של המשיב, אופיים הפיקטיבי של רכיבי השכר שנרשמו בתלושי השכר, וחוסר יכולתו של המבקש להוכיח כי המשיב ניצל את כל ימי החופשה המגיעים לו. פסק הדין התייחס גם לנסיבות סיום עבודתו של המשיב ופירש אותן כהתפטרות שנבעה מאי עמידתו של המבקש בחוקים הרלוונטיים הנוגעים לזכויות סוציאליות. שני הצדדים ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש ביקש עיכוב ביצוע פסק הדין עד להגשת הערעור, בנימוק של חשש ליכולתו של המשיב להשיב את הסכומים שנפסקו אם הערעור יתקבל. המשיב התנגד לבקשה, תוך הדגשת הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק דין, במיוחד בעניינים כספיים. בית המשפט קיבל חלקית את בקשת המבקשת, ועיכב את תשלום חלק מהסכומים שנפסקו, ובפרט 60,000 ₪ מתוך הגמול עבור עבודה בשעות נוספות, בכפוף להפקדת סכום זה בקופת בית המשפט. יתר סכומי פסק הדין לא עוכבו, נוכח סיכויי ההצלחה הסבירים של המשיב בערעור על סכומים אלה. החלטת בית המשפט הושפעה ממאזן נוחות, בהתחשב ביכולות הכלכליות של שני הצדדים ובקשיים הפוטנציאליים בגביית הסכומים שנפסקו אם ערעורו של המבקש יצלח.