בד"א 7/20

תקציר

לשכת עורכי הדין המשיבה הגישה תלונה נגד בא כוח המערער בגין שני אישומים עיקריים. האישום הראשון נגע לכך שעורך הדין ייצג הן את לקוחו והן את צד שלישי במכירת נכס שהורה עליו בית הדין הרבני, דבר שיצר ניגוד עניינים. באישום השני הואשם כי ניסה להונות את בעלה של מרשתו והשתמש כלפיו בכינויי גנאי במהלך פגישה. בית הדין המשמעתי הרשיע את עורך הדין באישום הראשון, אך זיכה אותו מהאישום השני. עורך הדין ערער על ההרשעה באישום הראשון ועל חומרת עונשו - שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 4,000 שקל. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הראיות והטענות, לא מצאה עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא. הם הסכימו כי ייצוגו של עורך הדין יצר ניגוד עניינים וכי ניתנו לו הזדמנויות רבות להגן על עצמו. בנוסף, בית המשפט מצא כי המכתב שהוצג כראיה להסכמת הלקוח אינו מספיק, שכן עורך הדין לא זימן את מרשו להעיד. עוד ציין בית המשפט כי העונש הולם ומצוי בגדר הסבירות. משכך, דחתה ערכאת הערעור את הערעור ואישרה את החלטת בית משפט קמא ואת גזר דינו. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ בתוך 30 יום.