עת"מ 1659/07

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בעניין העסקתו של אזרח זר כמטפל של עותר ישראלי. העותר, יוצא צה"ל שהוכר כנכה, העסיק את האזרח הזר – ששהה בישראל שלא כדין – כמטפל סיעודי. בשל מעמדה הבלתי חוקי של המטפלת, התנגד משרד הפנים להעסקתה והורה על גירושה. העותר הגיש עתירה מנהלית, אשר נדחתה על ידי בית המשפט, והעניק לעותר חודש ימים למציאת מטפל חלופי. העותר ביקש לעכב פסק דין זה, עד להגשת ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחה על ידי בית המשפט. השופט קבע כי העותר לא עמד בקריטריונים לעיכוב ביצוע פסק הדין. ראשית, באשר לסיכויי ההצלחה בערעור, ציינה השופטת כי העותרת הייתה מודעת לדרישות החוק להארכת רישיון הסיעוד אך לא מילאה אותן. השופטת דחתה גם את טענת העותר כי מצבו הרפואי מחייב את המטפל הספציפי, שכן לא הוצגה חוות דעת רפואית לתמיכה בטענה זו. שנית, באשר ליסוד הנזק, קבעה השופטת כי העותרת תוכל לאתר את המטפלת ולחדש את העסקתה אם תצליח בערעור, ועל כן גם קריטריון זה לא התקיים. יתר על כן, השופטת מתחה ביקורת על העותר על התעלמות מהחלטות שיפוטיות קודמות ויצירת מצב של פגיעה עצמית, וציינה כי הארכות שניתנו נועדו למציאת מטפל חדש, ולא כדי לשמור על המצב הקיים. השופטת הגיעה למסקנה כי הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, וניתן להרחיק את המטפלת לאלתר, והורתה להעביר את ההחלטה לצדדים בהתאם.