תו"ב 26781-07-21

תקציר

השופט מצא את הנאשם אשם בכל האישומים בכתב האישום הקשורים לעבירות על חוקי התכנון והבנייה. הנאשם הורשע בכך שפיצל שלא כדין דירת מגורים לשתי יחידות נפרדות והשכיר אותן כחדרי אירוח לטווח קצר, מבלי לקבל את האישורים הנדרשים. בכלל זה השימוש בדירה לצורכי אירוח, הנחשב לשימוש אסור בקרקע על פי תקנות התכנון והבנייה. השופט דחה את טענות הנאשם כי הראיות נגדו הושגו שלא כדין וכי נפלו פגמים בחקירה. ראיות התביעה, לרבות עדויות של מספר עדים והודאות הנאשם עצמו, נמצאו משכנעות ומהימנות. טענות הנתבע, לעומת זאת, לא היו עקביות ולא עלו בקנה אחד עם חלקים אחרים של הראיות. השופט הדגיש כי הנתבע לא הציג חוזי שכירות או עדים כלשהם שיתמכו בגרסתו לאירועים וכי הסברו למצלמות ולקופסאות בכניסות ליחידות לא היה משכנע. בנוסף, הוכח גם שימוש במבנה קירוי ללא היתר. השופט הגיע למסקנה כי התביעה הצליחה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר ולכן הרשיע אותו בעבירות של שימוש אסור בקרקע לפי הסעיפים הרלוונטיים בחוק התכנון והבניה.