ע"ע 15969-07-19

תקציר

פסק הדין דן בערעור ובערעור שכנגד בנוגע לסכסוך עבודה בין עובד למעסיקו. העובד עבד אצל המעסיק במשך 16 שנים ופוטר. בית הדין פסק במרכיבים שונים של המקרה, ובהם היקף משרתו של העובד, ותק, שחיקה נוספת, גמול השתלמות, הפקדות לקופות גמל, פיצויי פיטורים, דמי מילואים, פיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט. ערעורו של העובד התקבל בחלקו, וערעורו הנגדי של המעסיק התקבל בחלקו בעניין קיזוז התשלומים. בית הדין קבע כי ההבחנה של המעסיק בין ימי חופשה במגזר הכללי לבין המגזר החרדי הייתה חוקית, והעובד לא היה זכאי לכפל שכר עבור עבודה בימים שהוגדרו כחופשה במערכת החינוך הרשמית. טענות העובד בדבר היקף משרתו והוותק נדחו ברובן, וכן נדחו תביעותיו לשכר עודף. בית המשפט פסק גם בעניין דמי הבראה, הפקדות קרן השתלמות ותוספת שחיקה, ופסק לטובת המעסיק. גם טענות העובד בנוגע לגמול השתלמויות והפקדות לקופות גמל לא צלחו. באשר לפיצויי פיטורים, קיבל בית הדין את טענת העובד כי יש לכלול שני מרכיבים נוספים בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. תביעת העובד לתקופת עבודה ארוכה יותר לצורך חישוב פיצויי פיטורים נדחתה, שכן בית הדין מצא כי החוק קובע כי התשלום צריך לשקף את שנות העבודה בפועל. עוד קבע בית המשפט כי העובד זכאי לתוספת עבור שירות המילואים שלו ולתוספת עבור הוותק שלו בצה"ל. תביעת העובד לאפליה נדחתה מחוסר ראיות, וגם בקשתו לפיצוי גבוה יותר בגין פיטורים שלא כדין נדחתה. בית הדין הסכים עם העובד כי יש לחשב את הפרשי ההצמדה והריבית מיום שקמה עילת התביעה. העובד חויב לשאת בהוצאות המעביד בשל הצלחתו המוגבלת של ערעורו הנרחב. בית הדין התייחס גם לחששותיו של העובד מהשפעת פסק הדין על שמו הטוב והורה על תיקון נוסח פסק הדין. לבסוף חויב המעסיק להגיש תחשיבים חדשים בהתאם לפסיקות בית הדין.