ת"א 9275/07

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך רכושי משנות ה-50 של המאה הקודמת שבו היו מעורבים בעלים נפקדים, תרזה נעמה סאלם אל-ג'אבר, והאפוטרופוס לנכסי נפקדים. בנו של אל-ג'אבר, התובע, מנהל התדיינות משפטית ממושכת במטרה להשיב את רכוש אמו או לקבל פיצוי בגינו. זכויות הקניין של בעלי נפקדים כפופות לחוקים ספציפיים, לרבות חוק נכסי נפקדים וחוק נכסי נפקדים (פיצויים). החלקה הראשונית בבעלות אל-ג'אבר הוסדרה ונרשמה כחלקות חדשות, כאשר לאפוטרופוס הוענקו זכויות בחלקים מהחלקות החדשות. התובע ביקש תחילה לשחרר את הנכס אך בהמשך ויתר על בקשה זו. הסעד העיקרי המבוקש היה פיצוי בגין הנכס. הנתבעים העלו השגות מקדמיות בנוגע לסמכות השיפוט המהותית והמקומית, אשר נדחו. השאלה המרכזית שבמחלוקת הייתה האם התובע, בהיותו היורש היחיד של אמו כאמור בצו הירושה של בית הדין הכנסייתי, זכאי לפיצוי מלא בגין הנכס. הנתבעים טענו כי יש לפצות רק את חלקו של התובע שכן דרישת התושבות בחוק הפיצויים חלה על כל היורשים. בית המשפט קבע כי צו הירושה מחייב וכי התובע, כיורש יחיד, זכאי לפיצוי מלא בגין הנכס. בנוסף, בית המשפט פירש את דרישת התושבות בחוק הפיצויים כחלה על התובע ולא על היורשים. החלטה זו התבססה על לשון החוק, תכליתם של חוק נכסי נפקדים וחוק הפיצויים, ומעמדן החוקתי של זכויות הקניין. משכך, הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע פיצוי על בסיס התוספת לחוק הפיצויים. הנתבעים חויבו גם בהוצאות התובע ובשכ"ט עורך דין, בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים והיה אמור להימסר להם על ידי המזכירות.