פר"ק 29526-10-16

תקציר

המחלוקת בין עיריית אום אל-פחם לבין חברת הבנייה בני בכר זועבי בע"מ נסובה סביב פרשנות ההסכם ביניהן להקמת מבנה עירייה, לרבות שטחי מסחר. העירייה טענה כי החברה חייבת בדמי שימוש בגין שימוש מסחרי חורג בנכס ובגין שימוש בחלקים משותפים של המבנה ללא הסכמה, ואילו מנהליה המיוחדים של החברה טענו מנגד כי על העירייה לשפות אותם בגין עלויות הקשורות לקבלת היתר לשימוש מסחרי. השופט קבע כי ההסכם ונספחיו מקנים לחברה זכות לשימוש מסחרי בבניין, ותביעת העירייה לדמי שימוש אינה תקפה. השופטת דחתה גם את תביעת העירייה לתשלומים בגין השימוש בשטחים משותפים, שכן לחברה הוקנו זכויות בלעדיות בשטחים מסחריים, והעירייה לא הוכיחה כי השימוש של השוכרים חרג מהשטחים הצמודים לחברה. באשר לעלויות קבלת ההיתר, קבע השופט כי על פי ההסכם החברה אחראית לתשלום כל המיסים וההיטלים הקשורים. לפיכך, בקשת המנהלים המיוחדים לחייב את העירייה לשאת בעלויות אלה נדחתה. עם זאת, השופט הורה לעירייה לשתף פעולה עם החברה בשינוי התב"ע כך שתאפשר שימוש מסחרי קבוע. השופט פסק גם לטובת בקשת העירייה לרשום את הבניין כבית משותף ולבטל שתי הערות התראה שנרשמו לטובת החברה על שתי חלקות קרקע, למעט חלקה 11, שהחברה הורשתה להמשיך להשתמש בהן כפי שפיתחה את השטח. שני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפטיות שלהם.