בש"פ 2346/21

תקציר

בית המשפט בחן את בקשת רשות הערעור והחליט לדחותה, בהתבסס על קריטריונים שנקבעו לערעורים במקרים של ערכאה שלישית. קריטריונים אלה קובעים כי ערעור יינתן רק אם מדובר בסוגיות בעלות חשיבות עקרונית או נסיבות ייחודיות, שאף אחת מהן לא התקיימה במקרה זה. המבקשת ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי לקבוע את סכום הפיקדון על 20% משווי הרכב, וטענה כי היה עליו להתבסס על הסכום ששולם עבור כלי הרכב מאחר והם שועבדו ולא שולמו במלואם. בית המשפט שב ואישר כי הפיקדון צריך לשקף את מלוא ערכם של כלי הרכב, בין אם הם משועבדים ובין אם שולמה מלוא התמורה. היא ציינה כי הבעלות בנכס משועבד אינה עוברת עד למילוי התנאים, והמבקש עדיין שמר על הבעלות בכלי הרכב. יתר על כן, בית המשפט נימק זאת בכך שהתאמת סכומי הפיקדון לשיעור התשלום תוביל לפערים ביחסי הבעלות והפיקדון, דבר שאינו מעשי. בית המשפט גם דחה את החשש כי רק חברות מימון ייהנו מההסדר, והסביר כי הדבר נפרד מהעיקרון הקובע את סכומי הפיקדונות, שיכול להיווצר בנסיבות שונות. בסופו של דבר, התביעה נדחתה מאחר וטענותיו של המבקש היו על יישום החוק הקיים, אשר אושר כראוי על ידי ערכאות נמוכות יותר. בית המשפט סיים את דבריו בדחותו של הבקשה, והדגיש כי סכום הפיקדון כבר הותאם לחשבון כלי הרכב המשועבדים.