ת"א 6312-06-21

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי פסק הבוררות הראשון הנוגע לתשלומי שכירות לבית משותף חייב לעמוד על כנו, ודוחה את בקשתו של מר תשובה לבטלו. השופטת קבעה כי פסק הבוררות ניתן מכוח הסכמת הצדדים בהתאם להסכם בוררות בכתב עליו חתמו. השופטת דחתה את הטענה כי היעדר הסכם בכתב לבוררות בסכסוך השכירות הופך את פסק הבוררות לחסר תוקף, שכן הסכם הבוררות הכתוב הסמיך את הבורר לדון ולהכריע בסוגיות שהועלו בעל פה על ידי הצדדים. הסכמה או התנהגות בעל פה יכולה להרחיב את סמכותו של בורר. מעדויות הצדדים, כמו גם מהתכתבויות הבורר, עולה כי סכסוך השכירות נדון והוכרע בהסכמת הצדדים במסגרת הליך הבוררות. פרטיו הספציפיים של פסק הבוררות ותוכנו של פסק הבוררות השני מחזקים מסקנה זו. כמו כן, השופטת שוכנעה כי סוגיית השכירות היא חלק מהמחלוקת העיקרית ונופלת בגדר הסכם הבוררות. כמו כן, לא נמצאו סתירות בין שני הפרסים. גם טענותיו הנוספות של מר תשובה לביטול נדחו. בעקבות זאת הורה השופט לאשר את פסק הבוררות הראשון ופסק לטובת מר ולנסי בנושא ההוצאות.