ת"א 47826-03-19

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת העירייה התובעת כנגד הנתבעים, שהם בני משפחה, בגין אי תשלום ארנונה על נכס מסחרי בבעלותם המשותפת לאורך השנים הרלוונטיות לתביעה. המסים מסתכמים בסך 1,116,240 ₪, אותם חויבו הנתבעים לשלם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק, ושכר טרחת התובע, בסך 75,000 ₪. הנכס, הממוקם ברחוב מכבים 54, נרשם על שם בת משפחה אחת, גאולה, ושלושה אחרים - אריה, עדי ולילך - החזיקו בו גם הם וניהלו בו עסקים במשותף לאורך כל התקופה הרלוונטית. הנתבעים הטעו את העירייה לחשוב כי גאולה היא הבעלים והמחזיק היחיד בנכס, החל מהסכם שכירות/תפעול מזויף שהוגש בשנת 2004, וכלה בבקשות והליכים שונים בהם רק גאולה נרשמה, פנתה אליה ותבעה. הטעיה זו הצדיקה את השעיית תקופת ההתיישנות, שאלמלא כן הייתה חוסמת את תביעת העירייה לחלק מהמיסים המגיעים לה. בית המשפט מצא כי התנהלות הנתבעים בבעלות משותפת על הנכס וניהולו, וסילוף העובדות, השפיעו עליהם. טענותיהם כי טענת העירייה התיישנה בשל תקופת ההתיישנות, כי העירייה התמהמהה בגביית החובות וכי היה עליה לחקור ולפעול נגד בעלי הנכסים בפועל, נדחו כולן. העירייה פעלה בחריצות בפעולות הגבייה שלה והוטעתה על ידי מאמציהם המרוכזים של הנתבעים להסתיר את הבעלות האמיתית על הנכס. השופטת דחתה גם טענות נוספות שהעלו הנתבעים, בהן קנוניה לכאורה בין העירייה לחלק מהנתבעים, שלילת זכותם להתנגד ולערער והיעדר הצדקה לתביעה על סמך החלטות קודמות של בית המשפט הנוגעות לנכס. כל הטענות הללו לא היו מבוססות. לסיכום, פסק הדין לטובת העירייה התקבל, והנתבעים חויבו לשלם את הסכומים הנקובים, כאשר זכות הערעור שמורה לשני הצדדים.