רמ"ש 33176-05-23

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור ומותיר על כנו את החלטת בית המשפט קמא שאישר הסכם בין בני הזוג שנפרדו בדבר מרכז חייו של ילדם הקטין ותשלומי מזונות. ערכאת הערעור התערבה במקרה זה משום שקביעתו של בית משפט קמא נוגדת את טובת הילד, שהיה כבן שלוש שנים בלבד, ולא דאגה לצרכיו הבסיסיים של הילד, כגון קורת גג וביטחון כלכלי. השופטת הדגישה כי יש לקיים הסכמים, במיוחד כאלה שנעשו על ידי בני זוג בנוגע לילדיהם. עם זאת, במקרה זה, בית המשפט מצא כי לא ניתן לצפות באופן סביר מהאם לעמוד בדרישת ההסכם לחזור לעיר ד', שכן הדבר אינו כלכלי עבורה, והדירה המוזכרת בהסכם אינה זמינה עוד. בית המשפט הורה על עיכוב זמני של ביצוע החלטת בית משפט קמא עד לקבלת החלטות ברורות בעניין מזונות הילדים ומגורי הילד ביישוב ד', תוך התחשבות בטובת הילד וצמצום המעברים בין מוסדות החינוך. כן הונחה בית משפט קמא לבחון את יכולתה של האם להרשות לעצמה דירה הולמת ואת יכולתה לפרנס את עצמה ואת הילד, ולבחון פתרונות חלופיים במידת הצורך. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, וכל צד היה אחראי להוצאותיו. פסק דין זה מדגיש את הצורך לתעדף את טובת הילד ואת חשיבותם של שיקולים כלכליים בקביעת כדאיותם של הסכמים הנוגעים לילדים קטינים.