בש"פ 2752/06

תקציר

עניינן של הערעורים בחשיפת ראיות לנאשמים בשלושה תיקים שונים. בפס"ד אלעילוי נ' מדינת ישראל, טען המערער כי יש להעביר את החומרים שהובאו בפני שופט המעצרים לעיון מאחר שהם רלוונטיים להגנתו. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי מסמכים אלה מתארים פעולות חקירה ואינם מצדיקים גילוי נוסף. הערעור השני, Krochmal v. מדינת ישראל, כללה בקשה לרישומים פנימיים שבידי התביעה, לרבות התכתבויות בין המשטרה לפרקליטות. בית המשפט בחן את ההסברים החסויים שסיפקה ההגנה ולא מצא סיבה לחשוף חומרים נוספים. לבסוף, במדינת ישראל נ' אלמקייס, בית המשפט המחוזי הורה להעביר רישומים פנימיים מסוימים להגנה. המדינה ערערה על החלטה זו, ובית המשפט העליון, לאחר שעיין במסמכים, הסכים כי אין סיבה לסטות מהכלל לפיו רישומים פנימיים אינם חלק מחומר החקירה. בית המשפט הדגיש כי התכתבויות ורישומים פנימיים אינם נחשבים אוטומטית לחומר חקירה, במיוחד כאשר בידי ההגנה "חומרי הגלם" או הראיות שנאספו במהלך החקירה. חזקת התקינות המינהלית מעניקה לרשות המאשימה שיקול דעת בקביעה מהו חומר חקירה, שלא הופרך די הצורך על ידי הנאשמים.