ע"פ 8799/11

תקציר

המערער הואשם בשורה של עבירות ובהן סחיטה, איומים, היזק בזדון ותקיפת קטין. הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון ונידון ל-30 חודשי מאסר. גזר הדין כלל תקופות מאסר שונות, חלקן על תנאי, המותנות בכך שהמערער לא יבצע עבירות נוספות. המערער ערער על הכרעת הדין, בטענה כי הוא לא התחשב מספיק בהודאתו, בחרטה ובנסיבותיו הקשות, וביקש להקל בעונש הכולל מרכיב טיפולי. המשיב דחק מנגד, להכרעת הדין, תוך הדגשת עברו של המערער בעבירות דומות וחוסר התעניינותו באפשרויות טיפול קודמות. ערכאת הערעור דחתה את הערעור בקובעה כי תתערב במקרים כאלה רק אם תהיה חריגה ברורה מהמדיניות המקובלת, מה שלא היה המקרה כאן. בית המשפט הכיר בחומרת העבירות של המערער, במיוחד נוכח תדירותן והעובדה שהן בוצעו נגד בני משפחה. זאת ועוד, גזר הדין הקודם לא הרתיע את המערער מביצוע עבירות חדשות. בית המשפט ציין גם את חוסר שיתוף הפעולה וההכחשה של המערער להתנהגות אלימה, והביע תקווה כי תקופת המאסר תשכנע אותו להשתתף בתוכנית טיפולית. בהתחשב בשיקולים אלה, לא ראתה ערכאת הערעור עילה לשנות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולפיכך דחתה את הערעור על כנו על כנו בגזר הדין המקורי.