ת"א 1709/01

תקציר

התובעת, חברה פרטית המנהלת פרויקטים בתחום הבנייה, תבעה שתי חברות נתבעות, צוק וקסטל, בגין ביצוע לקוי של עבודות חיפוי אבן בשלושה בניינים במסגרת פרויקט המשתלה. העבודה נעשתה בקבלנות משנה על ידי הקבלן הראשי, דרוקר, שנכנס להליכי הקפאה. התובעת טענה כי העבודה הלקויה הובילה לנפילת אבני החיפוי, סיכנה תושבים ועוברי אורח ואילצה את התובעת לשאת בהוצאות עבור בדיקות, עיגון ותיקונים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי עבודתם אושרה על ידי המפקחים, כי הם אינם חבים חובת זהירות כלפי התובע, וכי כל נזק נגרם עקב אי יידוע דרוקר על ליקויים. בית המשפט פסק לטובת התובע, וביסס את רשלנות הנתבעים ואת חובת הזהירות שלהם כלפי התובע. הוכח כי האבנים נפלו, ועבודתם של הנתבעים נמצאה רשלנית שכן הם לא פעלו לפי שיטות האבן שצוינו. יתר על כן, בית המשפט הטיל על הנתבעים את האחריות לקשר הסיבתי בין רשלנותם לבין נזקי התובע, שכן רשלנותו של התובע עצמו בפיקוח על העבודה לא ניתקה קשר זה. עם זאת, בית המשפט הטיל על התובעת 50% אשם תורם בשל אי נקיטת פעולה בזמן אמת ואישרור העבודה הלקויה. הנזק הוערך על פי היקף החיפוי החיצוני שבוצע על ידי כל נתבע, והנתבעים חויבו לפצות את התובע בהתאם. עוד קבע בית המשפט כי האחריות לביצוע לקוי של העבודות שביצעו צוק וקבלן המשנה שלה, חכמון, צריכה להתחלק שווה בשווה ביניהם. בסופו של דבר, הנתבעים וקבלני המשנה שלהם נדרשו ביחד ולחוד לשאת באחריות לנזקי התובע, כאשר הסכומים משתנים בהתאם למבנים ולהיקף העבודה שבוצעה. לתובע נפסקו הוצאות בסך 30,000 ₪, בתוספת מע"מ וריבית סטטוטורית.