ע"א 290/78

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לצוואה שערכה המנוחה, ריבה אדלמן. בצוואתה, מיום 13.3.1975, הורישה את כל נכסיה לבעלה, המשיב אליאס אדלמן. הצוואה הייתה משותפת, כלומר שיקפה את רצונם של ריבה ואליאס, שהורישו כל אחד את נכסיו זה לזה. הצוואה כללה סעיף, סעיף 6, שקבע כי הצוואה תישאר בתוקף כל עוד שני הצדדים בחיים. סעיף זה נוגד את סעיף 27 לחוק הירושה, המקנה למצווים זכות לשנות או לבטל את צוואתם ולכן אינו תקף. בטלות זו אינה חלה על יתר הצוואה, לפי סעיף 38(ב) לחוק הירושה, הקובע כי חלקים אחרים בצוואה יכולים לעמוד כל עוד אינם קשורים באופן בלתי נפרד לסעיף הבטל, והמצווה היה רוצה שהם יישארו. בית המשפט מצא כי ההוראה העיקרית בצוואה, המקנה למשיב את רכושו של המצווה, יכולה לעמוד בפני עצמה. המערערים טענו כי קיים קשר בלתי נפרד בין סעיף 6 לבין יתר הצוואה, אך בית המשפט חלק על כך. ההוראה המרכזית של הצוואה יכולה לפעול בנפרד מההגבלה, ואין ראיות המצביעות על כך שהמצווה לא היה רוצה בכך. עוד טענו המערערים כי ריבה חשה בנפשה ואינה מסוגלת לערוך צוואה מרצונה, אך בית המשפט מצא כי קיימת עדות רפואית מהימנה הקובעת אחרת. יתר על כן, לא הוצגו ראיות המצביעות על כך שהמשיב השפיע באופן בלתי ראוי על ריבה, והצוואה עצמה מצביעה על כך שמדובר בהחלטה הדדית, המשקפת את רצון הצדדים. אשר על כן, הערעור נדחה, ועל המערערים לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ל"י.