ת"א 1418/05

תקציר

התובעת, חברת ספנות, תבעה את הנתבעים על יתרת החוב שנטען להם משירותי הובלה שניתנו לנתבעים. החוב הורכב משלושה מרכיבים: חשבונית על סך 3,900 שקל, חשבונית נוספת על סך 1,192 ש"ח בגין מיסי נמל ו-116 ש"ח בגין הפרשי שער. עוד טען התובע כי הנתבע השני ערב אישית לפירעון החוב. הנתבעים הכחישו את חובם וכן הכחישו את הערבות האישית. בית המשפט בחן כל אחד מרכיבי החוב. באשר לחשבונית הראשונה, מצא בית המשפט כי יש לחייב את הנתבעים רק לפי המחיר הנקוב בהצעת המחיר הראשונית של 1750$, בתוספת 450$ נוספים, והורה לתובע לשלם לנתבעים את ההפרש בין הסכום ששולם לבין הסכום שחושב. החשבונית השנייה בגין מיסי נמל לא הייתה שנויה במחלוקת על ידי ההגנה, ובית המשפט קיבל את טענת התובעת בעניין זה. עם זאת, הסעיף השלישי של הפרשי שער חליפין היה מעורפל וכללי מדי ולכן בית המשפט לא קיבל חלק זה של תביעת התובע. לאחר מכן, בחן בית המשפט את תביעת הערבות האישית. הנתבע השני הודה בחתימה על הערבות אך טען כי היא נועדה רק להבטיח את החזרת שטרי המטען המקוריים. בית המשפט העדיף את גרסת התובע לאירועים, הנתמכת בעדות רואה החשבון ובנוסח הערבות, ומצא כי חתימת הנתבע השני על שטר הערבות הפכה אותו לאחראי אישית לחובו של הנתבע הראשון. לסיכום, בית המשפט מצא כי הנתבעים חייבים לתובע סך של 2,798 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 28/12/04. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 800 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום פסק הדין.