ת"א 15658-08-19

תקציר

בפסק דין זה מדובר בשתי קבוצות של זוגות תובעים, שכל אחד מהם מתגורר בבית על חלקת אדמה בבעלות רשות הפיתוח, חלק מרשות מקרקעי ישראל. הדיירים, קרובי משפחה, בנו והתגוררו בבתים אלה ללא היתר בנייה, ללא הסכמת רשות מקרקעי ישראל, ובמקרה אחד על אדמות פלש. המבנים המקוריים הוקמו על ידי אביהם של התובעים 1 ו-3, אשר הסגת גבול במקרקעין עוד בטרם נולדו ילדיו. התובעים תבעו פיצוי על שווי המבנים, אך בית המשפט פסק נגדם, בשל אופיין הבלתי חוקי של הבנייה ותפיסת הקרקע. עוד קבע בית המשפט כי רשות מקרקעי ישראל אינה צריכה ליהנות כלכלית משני הבתים המיועדים להריסה, ולכן התובעים אינם זכאים לכל פיצוי. עם זאת, מאחר שהתובעים הודו כי הם חייבים בדמי שימוש בגין התקופה הנקובה בתביעה שכנגד, חישב בית המשפט שכר טרחה זה, והסכים עם הודאת התובעים כי יש לשלמם משנת 2003 עבור התובעים 1 ו-2, ומשנת 2010 עבור התובעים 3 ו-4, ועד למועד הגשת התביעה שכנגד. דמי השימוש חושבו בשיעור של 6% בשנה, אשר נפל בטווח המקובל ותאם מקרים דומים. הסכומים הסופיים, כולל הפרשי הצמדה וריבית, נקבעו על 721,449 ₪ לתובעים 1 ו-2, ו-422,227 ₪ לתובעים 3 ו-4, נכון למאי ואפריל 2023, בהתאמה. בנוסף, חויבו התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, צמודות למדד ובתוספת ריבית שנצברה ממועד פסק הדין. פסק דין זה שקל את ההסכמות שערכו הצדדים, צמצם את המחלוקות, כמו גם את מספר הדיונים ואת שכר טרחת השמאי שמונה על ידי בית המשפט.